רגע קטן של סיפוק

רציתי הפעם לדבר על רגעים. מומנטים. לכולנו יש כאלה רגעים קטנים וגדולים.

לפעמים הם אפילו חולפים בלי שנשים לב. אז החלטתי לעצור לרגע ולכתוב על שניים משלי.

הרגע הראשון שאני רוצה לספר עליו הוא הרגע בו אני מסיימת לקרוא ספר. זה יכול להשמע לכם קצת משונה כי אין כאן הישג יוצא מן הכלל או משהו דרמתי במיוחד, אבל רגע קטן של סיפוק בהחלט יש ותחושה של גאווה שממלאה אותי.

אני לא יודעת למה אני מרגישה כך. אולי זה קשור לשפה. גדלתי באנגליה להורים ישראלים והלכתי לבית ספר צרפתי. ההורים שלי לא ידעו מילה אחת בצרפתית (אבא שלי היה בטוח שהוא מדבר צרפתית אבל זה היה ג'יבריש צרפתי), אני הבנתי מעט עברית אבל קרוא וכתוב לא ידעתי, וחיינו בסביבה דוברת אנגלית. כששואלים אותי מה שפת האם שלי אני עונה שאין לי אחת מסוימת.

הספרים היחידים שקראתי היו ספרי החובה בבית הספר ושירה צרפתית שנדרשנו ללמוד בעל פה. היו זמנים…

אי אפשר לומר היום שאני תולעת ספרים וקצב הקריאה שלי איטי ביחס לאחרים אבל אז מה. מעבר להנאה של לצלול לתוך עולם אחר וההתרגשות שמלווה ספר טוב, בשבילי זה הישג קטן שלי מול עצמי.

ואם כבר מדברים על רגעים אז למה לא להסתכל קדימה, לרגעים שאני רוצה לחוות השנה. כשהייתי קטנה לא הבנתי מה רוצים ממני כששאלו אותי מה אני מאחלת לעצמי לשנה הקרובה. היום כבר יש לי רשימה קטנה.

אני רוצה להעשיר את עצמי וללמוד. לחוות תרבות, לראות סרטים, למצוא יותר זמן לפגוש חברים, לשתות קפה אבל בלי הקרואסון (טוב אולי אחד קטן), אני רוצה להמשיך לעסוק בעיצוב ולעצב יותר, לעצב גם חנויות ומשרדים, כן, להתפתח עם הסטודיו בעיצוב מסחרי, זה מעניין אותי. והכי חשוב מבחינתי, תמיד להמשיך לחפש. אפילו שפעמים רבות אני לא מוצאת, הרצון לחפש מוביל אותי.

אז שתהיה שנה מלאה ברגעים שמחים לכולכם!